כינים
ילדותי הייתה רוויית כינים. בואו נהיה כנים – ילדות אינה ילדות ללא כינים. באותם ימים, אי אז בשנים, כל שתי כינים היו בבחינת מגיפה. אימהות נתקפו בהלה. מטפלות – בעתה. ילדים שבראשיהם נתגלו אפילו ניצני ביצים של כינים נודו. היה עליהם להיזהר ממגע עם ילדים אחרים כי כידוע כינים מדבקות.
מזה שנים מתמודדת האנושות עם אתגר ביעור הכינים וכמו שלא הומצאה עד היום מטרייה עמידה בפני גשם, מטרייה שתספיק ליותר מאשר עונה אחת, כך טרם הומצא תכשיר שמבער כינים וממגר את "התופעה הכינית". עד היום וגם כיום, בגני ילדים בקיבוצים, אני מתאר לעצמי שגם בערים, אימהות מוזהרות לא להביא לגן ילד נגוע בכינים.
תכשירים שונים באישור משרד הבריאות להילחם בכינים נמצאים בשוק. מומלץ לקרוא היטב את ההוראות. יש תמיסות נגד כינים ויש תרסיסים נגד כינים. מי אינו מכיר את המסרק הצפוף – מסרק כינים? מומלץ לסרק את שיער הילדים הנגועים בכינים לאחר הטיפול בהם בעוד השיער לח ורך.
היות שמחוץ לגופם של בני אדם משך חייהן של כינים הוא לכל היותר יום-יומיים מומלץ גם לחטא בגדים, מצעים, מגבות וכל מה שהילד בא עמו במגע ולא להשתמש בהם שמך ימים אחדים. כמו כן מומלץ לכבס אותם או, לחלופין, לנקותם באמצעות ניקוי יבש.
די בהימצאות ביצי כינים כדי לבצע טיפול נגדם. חשוב ואולי לא מיותר להרחיק מטווח ידם של ילדים את התכשירים נגד כינים.
אם תשאלו אותי, כינים מתפוגגות. הן חולפות עם הזמן. יש ילדים שלא יועילו להם כל התכשירים, החפיפות ושאר טכסי המלחמות ופולחניהן נגד כינים. יש זמן שבו הן פשוט נעלמות. כל על כל פנים אירע בגננו הקטון – זאת זוכרים כמעטי כל ילדי השנתון – בוקר אחד התעוררנו בבית הילדים והכנים היו כאינם. היו ונעלמו. אל תשאלו אותי איך. עובדה.
למידע נוסף:
