המכרסמים נמנים בין החיות בטבע שהכי מרתיעות אנשים. מלבד צורתם החיצונית, צבעם והצפצופים המרתיעים, הם גם מהווים מטרד ונזק לנו ולרכוש.
לרוב נזהה את הימצאותם של המכרסמים בבית על פי גללי צואה בצבע שחור או אפור שהם משאירים אחריהם, במקרה של חולדה הגללים יכולים להגיע לממדים של חרצן זית וכשמדובר בעכבר, גרגר אורז. גם אוכל מכורסם, ריח שתן והצפצופים שכבר הזכרנו הינם חלק קטן ממכלול הסימנים שמעידים- יש מכרסם בבית!
העכבר נפוץ בכל חלקי הארץ ובכל סוגי הקרקעות. הוא מצוי במשק החקלאי בשדות, בחצרות ובמבנים, והחולדות שפעילות בעיקר בשעות הלילה המוקדמות, שוכנות בדרך כלל במבנים, בחלקים העליונים והיבשים, כמו בקורות הגג או בחלל שבין התקרה והגג, בערמות זבל, על העצים, במטעים ובחורשות.
אז אם כבר נתקלתם במוצרי מזון, כבלים חשמליים ורהיטים מכורסמים, זהו רק חלק מהנזק שהמכרסמים יכולים להסב. החל מגידולים חקלאיים הנפגעים מהימצאותם בקרבתם וכלה במחלות המופצות אל בני האדם. לעיתים הם אף עלולים לנשוך מבוגרים וילדים בשנתם.
אלי כהן, מנכ"ל חברת אלי כהן הדברות המשמש גם כיו"ר התאחדות המדבירים בישראל, מסביר איך נמנעים מהמכרסמים:
"על מנת למנוע ולצמצם את הופעתם של מכרסמים יש לבצע פעולות מניעה כמו סגירת ברזים דולפים, פינוי שאריות מזון חשופות על השיש והרצפה, ניקוש עשבים, העברת מזון רגיל ומזון לבע"ח מקופסאות הקרטון לכלים אטומים ושמירה על סביבה נקייה. יש לסגור פתחים וחורים ולסלק כל מוקד היכול להוות 'חממה' עבורם. הכרחי ביותר לבצע סדרה של טיפולים מונעים פעמיים בשנה על ידי מדביר הכוללים הטמנת רעלים ומלכודות בשטחים כגון עליות גג, מחילות באדמה ובורות הביוב. על המדביר להישאר במעקב קבוע ויסודי אחר מצב החולדות בבניין ובדירות גם לאחר הטיפולים"